החלטה בתיק בש"א 5533/07

1.         התובע הגיש תביעה לפיצויים בגין תאונת דרכים, בהתאם לאמור בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: " חוק הפיצויים").

ביום 2.7.2006 מונה פרופ' אריה שלוסברג כמומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה וביום 24.12.2006 מונה דר' עצמון צור כמומחה בתחום הרפואה הפיזיקלית והשיקום, זאת לשם חווי דעתם המקצועית בכל הנוגע למצבו הרפואי ונכויותיו הרפואיות של התובע.

2.         ביום 10.9.2006 פנה התובע לדר' שלוסברג במכתב, אליו צורף תיעוד רפואי, שכלל בין היתר, את מלוא תיקו הרפואי מהמרפאה לבריאות הנפש בנהריה.

            ביום 25.12.2006 פנה המשיב לדר' צור במכתב, אליו צירף תיעוד רפואי בתחום האורטופדיה.

            ביום 15.2.2007 שלח התובע פנייה נוספת למומחים אליה צורף תיעוד רפואי נוסף, שהעתק ממנו הגיע אל הנתבעת.

3.         עתה מבקשת הנתבעת כי בית המשפט יאסור על התובע להגיש למומחים הרפואיים שמונו מסמכים רפואיים, משום שחלק מן המסמכים מהווה תיעוד שאין להעבירו למומחה מטעם בית המשפט, בהיותו חוות דעת שאסורה להצגה, כאמור בתקנה 8(א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז - 1986 (להלן: " תקנות המומחים"). ואלו המסמכים:

א.      אישורים המסומנים במסגרת הפניה למומחים כמסמכים 2, 3, 5, 7 וכן מסמך ללא תאריך שסומן כ - 6, נושאים תאריכים בהתאמה 29.8.00,  21.7.02, 17.3.04, 7.11.02 שנערכו על ידי רופאים במרפאה לבריאות הנפש בנהריה, המופנים כולם למחלקת נכות כללית במוסד לביטוח לאומי, ואשר כוללים רכיבים של חוות דעת, כולל אמנזה, תולדות המחלה, ממצאי בדיקה וכן אבחנות ומסקנות.

ב.      אישורי המוסד לביטוח לאומי מיום 14.7.04 ו - 18.7.04, המהווים מסמכים שהונפקו על ידו, ואשר מפורטים בהם שיעור הנכות ודרגת אי הכושר שנקבעה לתובע.

4.         התובע טוען כי המסמכים שהוגשו על ידו למומחים מטעם בית המשפט, נערכו על ידי גורמים ציבוריים, ומהווים סיכום רפואי שנכתב עבור המוסד לביטוח לאומי על ידי מרפאה קהילתית של משרד הבריאות, ואינם מסמכים פסולים, שכן בעניין זה קבעה הפסיקה שדו"חות סיכום איבחון שנערכו על ידי בית חולים ציבורי ומופנים למוסד לביטוח לאומי מותרים להמצאה למומחה רפואי. יתרה מכך, נטען כי בתחום הנפשי, אין טיפול מבלי שתיקבע דיאגנוזה, בעיקר כשמדובר במסמכים שנערכו על ידי גורם ציבורי ולא מטעמו של התובע.

            התובע מסכים כי בית המשפט יפסול את המסמכים המתייחסים לשיעור הנכות הרפואית שנקבעה לו על ידי המוסד לביטוח לאומי, וכל שנותר לפסוק הוא בסוגיית התיק הרפואי מהמרפאה לבריאות הנפש בנהריה.

5.         המצאת מסמכים למומחה רפואי בתביעה לפי חוק הפיצויים הוסדרה בתקנה 8(א) לתקנות המומחים שזו לשונה:

"8(א). תוך חמישה עשר ימים מיום שהודע  לנפגע על מינויו של מומחה, ימציא הנפגע למומחה ולכל בעלי הדין האחרים את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לעניין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית."

            מלשון התקנה, המסמכים שהמצאתם הותרה, סוייגו, אם כן, בשלושה סייגים:

א.                  על המסמכים להיות "בדבר הטיפול הרפואי", לרבות בדיקות לצורך הטיפול.

ב.                  על המסמכים להיות "נוגעים לעניין שבמחלוקת".

ג.                    נאסרה הגשה של חוות דעת רפואית.

מטרת הסייגים בתקנות היא לאפשר למומחה רפואי, שמונה מטעם בית המשפט להתרשם בעצמו ממצבו הרפואי של התובע, תוך שהוא רשאי לעיין במסמכים הכוללים מידע מכלי ראשון בדבר הטיפול הרפואי שניתן לתובע מיום התאונה, בעקבות הפגיעה. זאת, להבדיל מפרשנותו ומסקנותיו של רופא אחר, שאינם בגדר מידע ראשוני שכזה ואינם מכלי ראשון. מטרתו של הסייג היא לאפשר למומחה לגבש חוות דעת עצמאית ואובייקטיבית, שתהיה פרי הבדיקה, המומחיות, העיון ושיקול הדעת הבלעדי שלו.

6.         על מנת להחליט ולקבוע אם מסמך מותר להצגה למומחה, יש לבדוק אם מדובר במסמך שנערך על ידי גוף בלתי תלוי בבעלי הדין, שלא ביוזמת בעל הדין, ולצורך הטיפול בו. כמו כן, יש לבדוק האם המסמך משקף שלב טבעי של הטיפול הרפואי והאם יש באבחנות והערכות שבו כדי לסייע למומחה באופן אובייטקיבי לגבש עמדתו, או שמא יש במסמכים כדי לפגוע באי תלותו של המומחה הרפואי ולהשפיע על חוות דעתו (ראה לעניין זה רע"א 2339/96 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' דלל , פ"ד נ(4) 529).

7.         מצאתי כי דין הבקשה להידחות, ואסביר טעמיי;